צילומים: שחר ויצמן

              יוסי מלצר

טלפון: 054-934-2327

הדס פרי
  • Facebook App Icon

על מצג עכוז ויוגה להיפוך עובר


השבוע נפגשתי עם ליה. אשה צעירה, עדינה, בשבוע 35 עם עובר במצג עכוז.
ליה שמעה שליוגה יש כלים שיכולים לסייע לעובר להגיע למצג ראש וביקשה מפגש פרטי. לפני שאספר על המפגש עצמו, כדאי להבין מהו מצג עכוז:

מצג מתייחס לחלק אותו מציג העובר לכיוון היציאה שלו, היינו הנרתיק של האישה. במנח אורכי, כאשר ציר האורך של העובר מקביל לציר האורך של האם, הוא יכול להציג את ראשו - המצב השכיח, או את עכוזו - מצב פחות נפוץ, אך הסטטיסטיקה מדברת על 3% מהעוברים שמתמקמים כך. (בסוגריים אוסיף שאני נוכחת ליותר ויותר מקרים של עוברים שמתמקמים בעכוז).

בדרך כלל, עוברים מתמקמים עם הראש לכיוון היציאה סביב שבועות 28-34 להריון. יש עוברים שיתהפכו גם מאוחר יותר, ואפילו ביום הלידה עצמה. מבנה הרחם הוא כזה, שככל שההריון מתקדם לעובר יש פחות מקום, וההתמקמות עם הראש כלפי מטה מאפשרת מקסימום ניצול של המקום ברחם. בנוסף, הראש הוא החלק הכבד ביותר בגוף העובר, ועם גדילתו, כח הכובד עושה את שלו ומושך את ראשו כלפי מטה.

הסיבה למצג עכוז אינה ברורה. אולי זה קשור בחבל טבור קצר, או בריבוי מי שפיר, אולי במבנה מסויים של רחם או בבעיה רחמית כלשהי, וגם הריון תאומים יכול להוביל למצג עכוז. סיבות פחות מדעיות, אך עם הזמן אני פוגשת יותר ויותר מקרים כאלו, יכולות להיות קשורות בחולשה של האישה שמשפיעה על יציבה לקויה, מתח נפשי או חרדה מהלידה שמובילה למתח ברקמות האגן ומקשה על העובר להתהפך. ואולי גם לעובר סיבות משלו. 

הריון במצג עכוז איננו בעייתי, פרט אולי לתחושות של לחץ באופן שונה מאשר במצג ראש. הבעיה מתחילה עם הלידה. בעבר, לידת עכוז היתה מוכרת ומקובלת יותר מאשר היום. הסכנה בלידה עכוז היא שתיווצר צניחה של חבל הטבור, או תקיעה של אבר מסויים לאחר שיצא העכוז, מה שיפריע להתקדמות הלידה ויסכן את בריאות העובר. לכן, כיום, רוב בתי החולים נמנעים מליילד לידות עכוז, והמיומנות לכך פוחתת. עדיין ישנם מרכזים ורופאים שמאפשרים לידה כזו, ולשיקולה של האישה אם ללדת כך, או לא. במידה והאישה לא מעוניינת ללדת בניתוח קיסרי, עומדות בפניה אפשרויות רבות לנסות לגרום להיפוך עובר, כמו: היפוך על ידי רופא, דיקור, שיאצו, רפלקסולוגיה, היפוך בטיפול מים, וגם ליוגה יש כמה הצעות.

 

נחזור שוב למקרה שלנו. לפני שניגשנו אל המזרון, מילאנו יחד את שאלון ההיכרות וממנו עלו כמה נקודות ששפכו עוד אור על המצב, פרט ל"עכוז". אחת מהן היא שזהו הריון שני, אחרי שהקודם הסתיים בשבוע מתקדם בלידה שקטה. ולמרות שליה הרגישה שהחוויה שעברה עובדה היטב, רק הידיעה שאולי זה יכול להיות קשור, הביאה איתה נשימה של הקלה. בהסכמה שלה, הנחנו את הגוף על המזרון יחד עם כל מה שהוא מחזיק. לא ניגשנו מיד אל התנוחות שיכולות "לעבוד" אלא התחלנו דרך הנשימה. מאוד לאט ומאוד בעדינות, עם הרבה הקשבה ודיווח שלה לגבי מה שקורה. היא דיווחה על תחושה חדשה באזור האגן. חום נעים ורך. מה שאני ראיתי מהצד היה נראה כמו תרגיל אולימפי בהתעמלות קרקע שקורה בתוך הבטן שלה. כשהתאים לה, הוספנו תנועה ושינינו תנוחות. 

במהלך השבוע שאחרי, היא תירגלה בעצמה חלק ממה שעשינו יחד, ודיווחה שהיא מרגישה שמשהו זז.

לפני שאספר איך הסתיים ההריון הזה, חשוב לי מאוד לכתוב, שהיוגה רואה את האדם כשלם - כמכלול: לא רק גוף שמורכב מעצמות ושרירים, שאם נזיז מקום אחד, ישתנה משהו במקום אחר. אלא כגוף שיכול להשפיע על המצב הרגשי. ורבדים רגשיים עמוקים שיכולים להשפיע על מצבים גופניים. ועל נשימה שמקשרת ומגשרת בין כל הרבדים האלו. כשאנו רוצים לחולל שינוי עמוק ומשמעותי כל כך של גוף בתוך גוף, אנחנו חייבות לקחת את זה בחשבון: זה הרבה יותר מ "עשי ואל תעשי" (כן שמיניות באגן, לא כריעות...). בתמונה המלאה יש כל כך הרבה שקשור - הריונות קודמים, לידות קודמות, הסביבה, התמיכה, העבודה, המשפחה, החששות ועוד המון... ואפשר להשתמש בזה... בהרבה רגישות. לא רק במצג עכוז, אלא גם במצבים של צירים מוקדמים, הריון עודף, כאבים עזים ועוד.

ולגבי ליה - יש לה בן קטן וחמוד, שכנראה אוהב גילגולים והיפוכים. עד הלידה הוא הספיק להתהפך עוד פעמיים ואז להתמקם במצג ראש.