הדס פרי | יוגה ותנועת חיים | ליווי תנועתי ורגשי לנשים, נשים בהריון ואחרי לידה
ימינו / שרית שמיר
כָּל שֶׁאָדָם צָרִיךְ
שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ שְׁקֵטָה
וּצְרָכָיו מְסֻפָּקִים
שֶׁבְּרִיאוּתוֹ תְּהֵא מְאַפְשֶׁרֶת תְּנוּעָה
וּסְפִירַת נְשִׁימוֹת תַּקִּינָה
שֶׁבִּטָּחוֹן יֻנַּח כְּאוֹצָר
עַל מִפְתָּן לִבּוֹ
וְשֶׁמַּפְתֵּחַ אִישִׁיּוּתוֹ יִטָּמֵן כְּמַטְמוֹן
פַּעַם אַחַת לְפָחוֹת,
בְּיָדַיִם שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ.
(מתוך: "עת גופי אדע")
ליווי של אישה עם סימפיזיוליזיס
זה היה מפגש פרטי עם אישה בהריון שמעולם לא תרגלה יוגה. כבר בשיחת הטלפון היא הבהירה לי שמצבה הגופני לא משהו, שהיא לא עושה פעילות גופנית ושהומלץ לה בחום להתחיל לתרגל כדי לחזק את הגוף ולהכין אותו ללידה.
המצב שבו היא פנתה אלי היה כל כך חמור שהיא לא יכלה לצאת מהבית מרוב כאבים, לא הצליחה לתפקד בפעילויות פשוטות כמו לקום משכיבה לישיבה, ופחדה מאוד מהלידה הקרבה ואיך היא "תעשה" את זה.
זה נקרא סימפיזיוליזיס - כאבים חזקים מאוד באזור המפשעות, במפרק הקדמי של האגן - הסימפיזיס פוביס. זו אחת התופעות שעלולות לקרות לנשים בתקופת ההריון, כאשר ההורמונים מחלישים את רקמות החיבור, והאגן יכול לצאת מאיזון. (לא כל כאב באגן הוא סימפיזיוליזיס, והרבה פעמים יש לנשים נטייה לאבחן את עצמן דרך האינטרנט, או באמצעות שיחות עם חברות. למעשה, סימפיזיוליזיס היא תופעה די נדירה, אבל כאבי אגן בהריון הם תופעה מאוד שכיחה ומוכרת).
נפגשנו והתיישבנו לדבר. ראינו שעולים הרבה נושאים. עלה הקושי שלה מול "יוגה", עלו בעיות בריאותיות, עלו פחדים מהלידה ועלה גם בוז עצמי בסגנון "אני כזאת גרועה".
מהר מאוד התברר שהדרך אליה היא לא דווקא האסאנה או המדיטציה. היא היתה צריכה משהו מאוד מוחשי להיאחז בו. להבין לוגית.
הוצאתי דגם של אגן, עם רצפת אגן, אברים פנימיים, רצועות, ועברנו על האנטומיה. פתאום היא יכלה לזהות איפה כואב לה, איפה חלש. פתאום היה לה נורא ברור מה קורה לה בגוף.
מכאן המעבר למזרון כבר היה פשוט. היתה בה סקרנות לחקור את אפשרויות התנועתיות ואת היכולות שלה. ויחד עם זאת, היא הקפידה להכין אותי לכך שהיא חלשה ולא מחוברת לגוף.
התחלנו משכיבה. מהאפשרות להתמסר לכח הכובד ולנוח לתוכו. בדקנו אם יש כאב ואיך אפשר לתמוך. וברגע שהתאפשר - נשמנו. הנחנו כפות ידיים על אזורים ואברים שונים והרגשנו את הנשימה דרך כפות הידיים. כמה לא מובנת מאליה היא הנשימה. לבקשתה, התחלנו לעבוד עם שרירי קרקעית האגן. קודם רק חיפשנו תחושות, אחר כך גם התחלנו להניע. מה מגיב, מה פחות? מה נעים, מה מכאיב? כמה זה לא מובן מאליו להרגיש את הגוף.
בכל פעם שהארתי עבורה את העובדה שהיא מרגישה, ועושה, היא הופתעה שזה ראוי לציון בכלל.
משם המשכנו לעוד כמה תנוחות ותנועות, שעבור האקרובט המיומן יכולות להיחשב לכלום. אבל עבורה, להניע את הגוף ולחוש אותו, לדמות מה מתרחש בו ולקבל ממנו את הפידבק, זו היתה חוויה ראשונית.
אין לי מספיק מילים לתאר את הפער בין המצב שבו היא תפסה את עצמה לפני המפגש הזה, ואחריו. התחילה לבעבע בה האמונה ביכולות הפיזיות והכוחות הנפשיים שלה.
וגם אני סיימתי את המפגש הזה עם כוחות ועם אמונה גדולה ביוגה ובדרך הזו. נזכרתי שוב שלא צריך המון וגדול. כמה עוצמה יש ב "מעט ולאט".
המפגשים הבאים שלנו כללו שיחה ותרגול עדין. עבדנו על תנועתיות בסיסית שהיתה לה נעימה ועל נשימות שהיו עבורה מחדשות ומרגיעות. המפגש האחרון שלנו היה הכנה ללידה יחד עם בן הזוג, ובמפגש הזה בחנו יחד אילו תנוחות ותנועות יכולות לתמוך בה נוכח המצב הפיזי איתו היא מגיעה ללידה. לאילו דימויים ונשימות היא מתחברת. בדקנו גם מה לא מתאים ולא נכון עבורה. ראינו יחד איך בן הזוג יכול להיות משמעותי ונוכח בדרך שתתאים לשניהם.
הגישה הזו של היוגה אינה מבקשת לקדם רעיונות לגבי איך נכון לחיות או ללדת – אלא מתמקדת באישה עצמה ובדרך האישית שלה שמשתנה ומתפתחת בתקופת ההריון וההורות הראשונית.