צילומים: שחר ויצמן

              יוסי מלצר

טלפון: 054-934-2327

הדס פרי
  • Facebook App Icon

שכבות של ידע

מסורת היוגה מתארת את האדם כמורכב מחמישה רבדים, חמש שכבות השזורות זו בזו ועוטפות את המהות הבסיסית שהוא. הגוף הפיזי הוא רק אחת מחמשת המעטפות האלו. נוסף עליו, קיימים גם הגוף הרגשי/פסיכולוגי (שגם הרפואה הקונבנציונאלית מכירה בו), הגוף הפראני (אנרגטי), הגוף התבוני (היודע), וגוף העונג.

חשוב להבין שהמודל מפרק לחמש שכבות רק לצורך ההמשגה, אך בלב ליבה של היוגה התפיסה היא של שלם ואחד. הדבר דומה להפרדה שאנו עושים כאשר אנו אומרים "גוף-נפש" ומבקשים להדגיש את החיבור ביניהם, למרות שעצם השימוש במילים מייצר ההיפך.

המאמר הבא מבקש לספר את סיפורה של רצפת האגן, כמחזיקה לא רק איכויות פיזיות אלא בהיבט השלם שלה,  דרך תיאור מפגש פרטי עם אישה שליוויתי במהלך שני ההריונות שלה דרך תרגול יוגה.

רצפת האגן היא אזור נסתר ולא מוכר בגופנו. מכיוון שהיא לא נראית לעין ביומיום, מבחינת פעולה היא לא ברורה לנו כמו פעולה בשרירי תנועה אחרים, למשל הזרוע. אבל לרצפת האגן חשיבות רבה בכל תקופות חיינו, ובעיקר בתקופת ההריון והלידה: כחלק מהמערכת המייצבת, תפקוד תקין שלה הוא משמעותי בהריון כתמיכה בשינויים וביציבות. בלידה היא שותפה פעילה בשלב יציאת התינוק ומחזיקה את היכולת לשחרר ולוותר. אחרי הלידה השיקום שלה משפיע על שיקום הגוף כולו ועל מציאת המרכז מחדש.

ביוגה, ההתייחסות לאזור רצפת האגן מוכרת בעיקר כמולה-בנדהה - נעילה שרירית שמטרתה לשמר את האנרגיה הזורמת בגוף. אבל מולה בנדהה במהותה היא יותר "חוויה" מאשר "עשייה", והיא איכות שניתן להגיע אליה דרך תרגול שרירי קרקעית האגן. האיכות הזו קשורה בתכונות של הצ'אקרה ראשונה – מולה דהארה צ'אקרה, בחוויה ראשונית מאוד של היווצרות, של נוכחות בעולם, של קיום, של אמון ובטחון.

***

גילי היא אישה עסוקה מאוד, אורח חייה תובעני, ובתוך סדר היום הצפוף שלה היא לא מוותרת על שעת היוגה השבועית שלנו. המפגש המסויים הזה התקיים לקראת סוף ההריון השני שלה. אני מוצאת לנכון לציין את העובדה הזו כיוון שיש משמעות לקשר שנוצר ביננו במהלך הזמן. גילי דיווחה שכבר חודש בערך היא סובלת מדליפת שתן קטנה בזמן מאמץ. זה לא משהו נדיר, תופעה מאוד נפוצה בהריון ובעיקר בהריונות חוזרים, אבל אותה זה מאוד הביך. היה ברור שמה שדרוש זה תרגול של רצפת האגן ווידוא שהיא עובדת נכון. היא כבר קבעה תור לפיזיותרפיסטית רצפת אגן, ובינתיים החלטנו לחקור את זה גם בתרגול יוגה.

לפני שאתאר את מהלך המפגש, כמה נתונים אודות רצפת האגן (אם החלק האנטומי לא מעניין אותך, או מכניס בלבול, את מוזמנת לדלג עליו או ללחוץ כאן).

מהי רצפת האגן ואיפה היא נמצאת?

 

רצפת האגן היא שם כולל למערכת רחבה של שרירים, עצמות, אברים, רקמות, עצבים וכלי דם שנמצאים באגן ומהווים את הקרקעית של כל מה שמעליהם.

השרירים מהווים חלק ממערכת השרירים המייצבת של הגוף (שרירי הליבה) המורכבת מ:

  • שרירי קרקעית האגן – הסוגרים ומרימים ונותנים תמיכה מלמטה

  • סרעפת - המאפשרת את זקיפות בית החזה, ומונעת קריסה שלו לאברי הבטן, בנוסף לתפקידה כשריר הנשימה העיקרי.

  • רחב בטני - Transversus Abdominis המהווה את הקיר הקדמי ותומך מלפנים באברי הבטן

  • מולטיפידוס – Multifidus - שרירי הגב העמוקים הנמצאים בין חוליות הגב

לקויים ברצפת האגן ינבעו מכיווץ יתר או מרפיון יתר של השרירים, ויבואו לידי ביטוי במגוון תופעות, כגון דליפות שתן במאמץ, קושי בהתאפקות, עצירות, טחורים, כאבים בעת קיום יחסי מין, צניחה של אברי האגן, ועוד.

הריון ולידה הם בין הגורמים העיקריים להיחלשות רצפת האגן. בהריון, מתרחשת עלייה בלחץ התוך בטני באופן מתמשך עקב גדילת הרחם והעובר. נוסף על כך, הורמוני ההריון והלידה מרפים את רקמת החיבור כך שהעומס עובר אל שרירי קרקעית האגן ומחליש אותם. כדי לשמור על בריאות שרירי רצפת האגן יש לאמן אותם. המטרה באימון זה הוא לייצר תמיכה טובה של קרקעית האגן בתקופת ההריון, אפשרות של הרפיית השרירים ללידה, ואז שיקום מהיר וטוב לאחר הלידה.

תרגול רצפת האגן יכלול בדרך כלל כיווץ ושחרור של שרירי רצפת האגן בתנוחות גוף שונות, במהירויות שונות ובמנחים שונים ביחס לכוח הכובד (ז"א שכיבה, ישיבה, עמידת שש, א-סימטריה וכו'). תרגול מודע של איסוף והרפיה משכלל את היכולת להתבונן בדפוסים של עשייה לעומת אי-עשייה (DOING / UNDOING).

***

את התרגול של גילי פתחנו בחיפוש אחר תנוחה נוחה בשכיבה, כדי שהיא תוכל לשחרר את הגוף. היא הרגישה שהיא יכולה לנוח והיה לה נעים להרפות. היא בחרה לשכב על הצד, כאשר ההנחיה שלי היתה לנשום ולחפש תחושה ברצפת האגן, כל תחושה. ולאחר מכן הוספנו עוד תרגול של איסוף והרפיה יחד עם תנועה. כשהסתובבה לשכיבה על צד שני, שוב התחלנו מחיפוש תחושה, והיא הופתעה מהשוני המורגש בשני צידי רצפת האגן ברגע שהיא משנה מנח. לאחר אותו הרצף בצד השני היא סיפרה שהיא מרגישה צד אחד של רצפת האגן חלש ואיטי, בקושי מגיב, ואת הצד השני ברור וחזק. אחרי התרגול של שני צדדים בנפרד, עברנו לישיבה כך שהגוף במצב סימטרי, וככל ששהינו יותר עם ההתבוננות בתחושות, היא הרגישה עד כמה היא מכווצת בצד אחד ועד כמה השני בקושי נוכח.

נורא קל להיתפס במצב כזה להגדרה של "בעיה" ומשהו שצריך פתרון. היינו יכולות פשוט לתת יותר פוקוס על חיזוק של הצד החלש, אבל היתה פה הזדמנות למשהו אחר.

שאלתי את גילי אם היא מסכימה שננסה משהו קצת מוזר. מכיוון שכבר ביססנו תמיכה רחבה וחיבור פנימה, היה אפשר להציע: "בואי נזמין את שני הצדדים של רצפת האגן לספר על עצמם". נכנסנו למהלך של "שיחה" עם שני החלקים, מתוך הנחה שאין בנו אף חלק שרוצה ברעתנו. במילים של אן וויזלר קורנל:

"There are no enemies inside. Every part of us is trying to save our lives"

הצד "החלש" סיפר על עצמו שעוד רגע יש לידה וממש חשוב להיות מסוגל להרפות. מנקודת מבטו אין שום בעיה עם קצת דליפת שתן. זה רק סימן של מוכנות ללידה הקרבה.
הצד "החזק" סיפר שצריך לתפקד עוד כמה שבועות ואם הוא ירפה, המצב יהיה נורא.

אחרי שכל צד סיפר על נקודת מבטו, חזרנו לגילי לבדוק איך זה בשבילה לשמוע את האינפורמציה הזו ששני חצאי רצפת האגן מחזיקים עבורה. היא היתה נרגשת. שניהם בעדה. זה היה משמעותי עבורה להבין את זה.

המשכנו בתרגול תוך התייחסות לשני הצדדים. בישיבה לקראת סיום בדקנו אותם שוב. שאלנו אם עולה בקשה כלשהי מכל אחד מהם.

הצד "החלש" סיפר שהוא רוצה לדעת שיהיה אפשר להרפות כשיגיע הזמן.
הצד "החזק" ביקש שהצד השני יתחזק על מנת שהוא עצמו יוכל לנוח קצת.

ראינו יחד איך שני החלקים בה רוצים בטובתה: חלק חזק שמבחינתו אפשר להמשיך כרגיל עד הלידה. החלק הזה צריך לדעת שהכל תקין והכל מתפקד. מתוך זה הוא יוכל לנוח. וחלק אחר שחושש מכך שאין שום התייחסות ללידה הקרובה, והוא מבקש לעשות משהו לקראת.

מבחינת רצפת האגן הפיזית, יכולנו להמשיך לתרגל בדיוק כמו שעשינו עד שלב זה בהריון. את המידע שהופיע מעבר לרובד הפיזי, היה אפשר לקחת הלאה אל עוד אזורי חיים שבהם צריך להתחיל להתכונן ללידה המתקרבת וגם להמשיך לתפקד.

את התרגול סיימנו עם וריאציה של פראניאמה (תרגיל נשימה) נאדי שודהאנה בה הנשימה עוברת מצד אחד של הגוף אל הצד השני, עם דגש אל שני חצאי רצפת האגן, ואל האפשרות לאסוף, להרפות ולעבור ביניהם.

מפגשים כאלה מזכירים לי כמה הגוף שלנו חכם ויודע לספר לנו למה הוא זקוק, אם רק נקשיב.

אשמח מאוד לשמוע מה התעורר בך מקריאת המאמר.

מוזמנת גם להיות בקשר לגבי הסדנה הבאה בנושא דרך הקישור

לקריאה של תכנים נוספים אפשר ללחוץ כאן

 

כל אלו פועלים יחד ובתיאום לקראת ובזמן תנועה כדי לייצר חווית ארגון של הגוף, בה כל שריר יודע את תפקידו, ומתאפשרת תנועה מיטיבה ללא כאבים.

האגן מורכב מעצם העצה (סאקרום), עצם הזנב (קוקסיק), ועצמות האגן: כסל ilium, חיק pubis, שת ischium (ימין ושמאל).

שרירים רבים נאחזים בעצמות האגן ומחברים אותו אל השדרה, אל הרגליים וגם את עצמות האגן לעצמן – שרירי קרקעית האגן. שרירים אלו מחברים בין 4 נקודות מרכזיות של האגן: עצמות החיק בחלק הקדמי של האגן, עצם הזנב בחלקו האחורי, ושתי עצמות הישיבה משני צידיו.

שרירי קרקעית האגן מאורגנים בשכבות מן השטחית לעמוקה ומתפקדים כסוגרים, פותחים ומרימים. תפקידם הוא לשלוט בסוגרים, לעגן ולתמוך את אברי האגן והגוף כולו, ובנוסף יש להם תפקיד במין ובהנאה ממין. כל השכבות מצטלבות בגוף הפרינאום - perennial body, שמהווה נקודת מפגש של השרירים ורקמות החיבור של רצפת האגן, ונקודת תמיכה משמעותית וחשובה לטונוס ולחוזק של כל רצפת האגן.